Inktober 2019

הנה כל הציורים שלי לאתגר Inktober 2019.
עקבתי אחר רשימת ההנחיות הרשמית, עם נושא משלי של "נסיקה בישראל".
זו הייתה הפעם הראשונה שאני עושה את האתגר - והצלחתי!
המשכתי בקצב וציירתי כל יום של האתגר, באותו היום!

בתיבה מימין יש את רשימת המילים הרשמית.

אם אתה רוצה לדעת יותר על Inktober, בדוק את האתר הרשמי.

יום 1: Ring
זוג טבעות טוסט, תלויות בחלק האחורי של מטוס גרר.

זוג טבעות "טוסט", משתלשלות מזנב המטוס הגורר.

יום 2: חסר דעת
שום דבר טוב לא יכול לצאת מהסתובבות בשדה התעופה בלי דעת...

שום דבר טוב לא יכול לצאת מלהסתובב במנחת כשהראש במקום אחר...

יום 3: Bait

זה הסיפור שלי לקחת את הפיתיון. זה היה ענן cu יפה מעל הר תבור, ובסופו של דבר נחתתי ממש מולו.

הציור יצא הרבה יותר עגום ממה שציפיתי. לא בטוח לגבי ציור השמיים עם מרקם. אתגר הדיו הוא אכן מאתגר :)

הענן פיתה הרבה אנשים, ואני יודעת על לפחות ארבעה אנשים, כולל אני, שנחתו בדיוק בשדה הזה מול התבור :) הזה

יום 4: הקפאה
כאשר אתה נוחת, ומוצא את עצמך בתנודה, הדבר שצריך לעשות הוא להקפיא את הפקדים. אם תנסה לרדוף אחרי התנודה אתה רק יחמיר אותה. במקום זאת, תנו לרחפן להתייצב ולהתייצב.
זה יהיה כל כך מעניין לעשות בצבע! בהחלט שומר :)

כשנוחתים בדאון, אם את מוצאת את עצמך באוסילציה, תנועה מחזורית מעלה ומטה, הדבר לעשות הוא להקפיא הגאים. אם תנסי לרדוף אחרי התנועה זה רק יחריף את המצב. חכי שהדאון יתייצב וישקע, ותנחתי כמו מלכה :)
נראה לי יהיה כיף לעשות מהרישום הזה ציור גדול בצבע.

יום 5: Build
לא מעט טייסים במועדון שלי חייבים להרכיב את הרחפן שלהם בכל פעם שהם רוצים לטוס.

להלן ההוראות:
1. כתוב את שמך על ההמראה!
2. הרכיבו רחפן :)

כמה כמה מהטיים במועדון שלי צריכים להרכיב את הדאון שלהם.
הנה הוראות הרכבה :)

יום 6: האסקי
זו הייתה בחירה קלה - מטוס הגרירה החזק שלנו פייפר-פאוני מתאים באופן מושלם למילה הזו :)

בחירה קלה למילה של היום - המטוס הגורר שלנו, סטייל פייפר פוני, הוא שרירי ומסוקס :)

יום 7: Enchanted
הילה של טייס, מעל עמק יזרעאל, עם (מעין) הגלבוע ברקע.

ההגבלה הזו בשחור לבן באמת מלמדת אותי הרבה על הרכב, תכנון וערכים.

הילת הטייס, מעל עמק יזרעאל, עם (בערך) הר גלבוע ברקע. התרגיל של ציור בשחור לבן בלבד מלמד אותי הרבה על קומפוזיציה, תכנון וכהה-בהיר.

יום 8: Frail
ראיתי את זה רק בשבת האחרונה בשדה התעופה מגידו - וירגה, גשם תלוי. האוויר היה חם ולח, והגשם מעולם לא הגיע לקרקע.

ראיתי את המציאות הזו ממש בשבת האחרונה - וירגה, תלוי. האויר היה חם ולח, והגשם התאדה בדרך לאדמה ולא הגיע אליה.

יום 9: נדנדה
ציירתי את זה אחרי שיום כיפור הסתיים באופן רשמי.

כפרות :) ציירתי במוצאי יום הכיפורים.

Day 10: Pattern
דפוס בתעופה הוא "דבר" :)
דפוס באמנות הוא גם "דבר".
אז זה השילוב שלי בין השניים.

המילה הזו, בעברית, ניתנת לתרגום כדפוס, או תבנית. בעיצוב זה עניין רציני.

בתעופה, המילה המסויימת הזולת לדפוס הטיסה סביב שדה התעופה.

זה השילוב שלי בין השניים.

יום 11: Snow
בישראל אין ממש רכסי הרים מושלגים, וטייסי רחפנים ישראלים בדרך כלל נוסעים לסנט אובן כדי להטיס הרים. זה עדיין ברשימת המשימות שלי, אז הציור הזה הוא שילוב של מספר תמונות והדמיון שלי. הכל בשם עיצוב-צורה ו"נותן". עד שאעשה זיכרון אמיתי ממקום כזה :)

בארצנו הקטנטונת אין באמת רכסי הרים מושלגים, והדואים הישראלים בדרך כלל נוסעים לסנט אובן בשביל דאיית הרים. אצלי זה עוד ברשימת ה"לעשות", אז עד שיהיה לי זיכרון משלי ממקום כזה, ערבתי כמה תמונות וקצת דמיון לצורך הרפרנס, הכל בשם עיצוב שחור-לבן ו"נוטן".

Day 12: Dragon
הציור האהוב על כולם מכל הסדרה :)אפשר לקבל הדפסה של הגרסה המקורית, וגם ציירתי אותו מחדש לפוסטר -חשבון it out!

זה היה הטקסט המקורי שכתבתי כשפרסמתי אותו:

באמת שאין לי מה להגיד על זה, רק שאני מרגישה שטכניקת הדיו שלי משתפרת :)

אין לי כל כך מה להגיד, חוץ מזה שאני מרגישה שטכניקת הדיו שלי משתפרת :)

אפשר להזמין הדפסה של המקור, וגם ציירתי אותו מחדש בשביל פוסטר - תראו כאן!

יום 13: אפר
כל כך הרבה מהיערות בישראל הם מעשה ידי אדם. זה קורע לב כשהם נשרפים. אם כן - נשתול אותם שוב.

כל כך הרבה מהיערות בארץ הם מעשה ידי אדם. זה שובר את הלב לראות אותם נשרפים. ואם נשרפו - תמיד לא מחדש אותם.

יום 14: Overgrown

זה נלקח מהדמיון שלי, אבל זה סיפור אמיתי:
הרחפן המנוע אמיתי, וכך גם הבחור.
זה יעבור לפחות עשור עד שאי פעם אכנס לעוף.
הרחפן המנוע עמד מחוץ להאנגר, והעשבים היו צומחים דרך הכנפיים. הבחור הזה, מקגייבר מהחיים האמיתיים, היה עוצר בכל פעם שהוא עבר על פניו, ומסתכל מסביב, מציץ לתוך תא הטייס, עד שיום אחד, הוא ועוד חבורה של בחורים מגניבים אחרים נפגשו.
הם קנו אותו מהבעלים הקודם, תיקנו אותו חדש ולמדו להטיס אותו, ולימדו אחרים לטוס בו גם.
יצא לי לטוס בדבר המקסים הזה בכמה הזדמנויות, בשביל הכיף, ולאימון נחיתה. התמונה הזו תקועה לי בראש מאז ששמעתי את הסיפור, ועכשיו סוף סוף העליתי אותה על הנייר.

ציירתי מהדימיון, אבל סיפור אמיתי: הדאון הממונע הוא אמיתי, וכך גם האיש.
זה היה לפחות עשור לפני שבכלל הגעתי לדאייה. הדאון עמד מחוץ להנגאר, והעשבים צמחו לו דרך הכנפיים. הבחור הזה, מקגייוור אמיתי, היה עוצר כל שעבר לידו, מסתכל, מציץ לתוך הקוקפיט, עד שיום אחד הוא וחבורה של עוד אנשים עם ידיים טובות התארגנו ביחד.
הם קנו הדאון מהבעלים הקודם, שיפצו אותו כמו חדש, למדו להטיס אותו, ולימדו אחרים לטוס עליו גם כן. יצא לי לטוס בו כמה פעמים, בשביל הכיף ובשביל אימון לנחיתות בחוץ.
התמונה הזו תקועה לי בראש מאז ששמעתי את הסיפור, והנה סוף סוף יש לה הזדמנות לצאת אל הדף.

יום 15: Legend
מנחם בר, טייס אמיתי, די התחיל את מועדון הרחפנים שלנו. אה, ובנה ועיצב את חיל האוויר הישראלי בשנותיו המעצבות.

מנחם בר, איש תעופה, התחיל את מה שהפך להיות מועדון הדאייה שלנו (מגידו). אה, וגם הקים ועיצב את חיל האויר בשנותיו המוקדמות :)

יום 16: פראי
זו עונת נדידת השקנאים - אני רואה אותם כל יום עכשיו. תרמילים מאסטר, הם עפים בתצורות ספירלות מרהיבות, ומחליפים בין שחור ללבן. אם יש משהו שעושה את המאמץ להמריא, זו היכולת לעוף מקרוב עם הציפורים.

זו עונת הנדידה של השקנאים, אני רואה אותם כל יום עכשיו. מלכי התרמיקות, הם טסים במבנים מסודרים, בספירלות מרהיבות שמחליפות צבעים בין שחור ולבן. אם יש דבר שבשבילו שווה המאמץ אחד שבדאייה, זה אפשרי לטוס קרוב עם הציפורים.

יום 17: קישוט
סוף סוף הנחתי את המילה של היום על נושא ארט דקו. תמיד אהבתי את הדרמה בעיצובים האלה.

הפעם - ארט דקו. תמיד אהבתי את הדרמטיות של העיצובים האלה.

יום 18: Misfit
הציור הזה יצא הרבה יותר מבולגן ממה שהתכוונתי. בכל מקרה, החבר'ה במועדון שלי מקסימים ואני אוהב אותם אבל להיות האישה היחידה בחדר יכול להיות מאתגר לפעמים. אנחנו שלוש עכשיו, למעשה, אבל שתי הנשים האחרות בחו"ל, אז הנה אני שוב :P

הציור הזה יצא הרבה יותר מקושקש ממה שהתכוונתי. בכל אופן, החברים במועדון שלנו הם אחלה ואני אוהבת אותי, אבל לפעמים קשה להיות האישה היחידה בחדר. אנחנו שלוש עכשיו, אבל שתי הטייסות האחרות בחו"ל אז הנה אני ככה, שוב.

יום 19: קלע
כשנגמר לכם מקום ההאנגר, אתם מתחילים לזרוק את הרחפנים מהתקרה.

כשנגמר המקום בהנגאר, אנחנו מתחילים לתלות דאונים מהתקרה.

Day 20: Tread
צללי העננים נראים כמו כתמי דיו, מראים לי את הדרך להרפתקה.
זה היה קשה לצייר; אני עדיין צריך להבין איך לצייר עיר מלמעלה.

הצללים של העננים נראים כמו כתמי דיו, מסמנים לי את הדרך להרפתקה.
זה היה לי קשה לצייר - עוד לא פיצחתי איך לצייר עיר מלמעלה.

יום 21: Treasure
כמו כל הטייסים, אני חושב, אני אוצר את היומן שלי. כל שורה בו היא תיעוד של חוויה, זיכרון, הרפתקה.

כמו כל הטייסים, כך נדמה לי, אני אוצרת בדבקות את יומן הטיסות שלי. כל שורה היא בו תיעוד של חוויה, זיכרון, הרפתקה.

יום 22: רוח רפאים

הרוח שלי היא אילן רמון, האסטרונאוט הישראלי הראשון על סיפון מעבורת החלל קולומביה.
כשהייתי ילדה קטנה, רציתי להיות אסטרונאוט. מעבורת החלל הייתה החללית של הדור שלי, ורציתי להטיס אותה.
בפברואר 2003 הייתי בחופשת סמסטר מבית הספר לאמנות, ועבדתי עבור הגנים הלאומיים במערות קומראן. האזור סביב ים המלח נראה כמו הירח.
שכבתי שם על הספסל וחשבתי בשמחה על האיש שלנו בחלל, העמדתי פנים שאני על כוכב אחר.

רוח הרפאים שלי הוא אילן רמון, האסטרונאוט הישראלי הראשון, בעבורת החלל קולומביה.
אני רוצה להיות אסטרונאוטית. אני רוצה להטיס אותה.
בפברואר 2003 הייתי בחופשת סמסטר מבצלאל, ועבדתי ברשות שמורות הטבע במערות קומראן. אזור ים המלח נראה כמו הירח. שכבתי שם על הספסל וחשבתי באושר על האיש שלנו בחלל, מדמיינת שאני על כוכב אחר.

יום 23: Ancient
מועדון הרחיפה שלי - מרכז דאיה מגידו, נקרא על שם תל מגידו. כל דבר ברדיוס של 10 ק"מ נקרא מגידו-משהו 😊
אתה כנראה מכיר אותו בשמו היווני, ארמגדון.
מנחת מגידו נמצא באמצע עמק יזרעאל, ואני טס מעל חצי מהתנ"ך בכל פעם שאני ממריא. בשבילי הם מקומות אמיתיים.
תל מגידו הוא באמת יוצא דופן - הוא עוגת שכבות-ארכאולוגית של תרבויות עתיקות, שראשיתה בתקופה הכלקוליתית, שהיא לפני כ-6,000 שנה.

המועדון שלי – מרכז דאייה מגידו, קרוי שם תל-מגידו. כל דבר ברדיוס עשרה קילומטר נקרא משהו-מגידו 😊
התיירים מכירים אותו בשם "ארמגדון", האתר בו תתחולל יום אחד מלחמת גוג ומגוג.
מנחת מגידו נמצא באמצע עמק יזרעאל, וכל פעם שאני ממריאה אני חולפת מעל חצי מהתנ"ך + הברית החדשה. בשבילי אלה מקומות אמיתיים.
פעם מזמן הייתי מדריכה תרבות יום א' לחיילים בתל מגידו. זה מקום מדהים – עוגת שכבות ארכיאולוגית שמתחילה מהתקופה הכלקוליתית, זה בערך לפני 6000 שנה.

יום 24: Dizzy
גדלתי בבאר שבע, בקצה המדבר, שם נראים תרמיקה. אנחנו קוראים לשדי אבק "אל-עול", ואם הייתי מנסה לתרגם את המילה הזו זה יהיה שילוב של "מתגלגל" ו"עולה". מילה נהדרת LOL.

אני בכלל מבאר שבע, איפה שהעלעולים רצים חופשיים ואפשר לראות אותם לגובה וגם לרוחק.